המסלול הראשון שבו השתמשו בשיטה זו נבנה בחבל טירול שבאוסטריה ב- 1849. הוא נועד לסייע למטפסי ההרים להעפיל לאחת הפסגות.

במלחמת העולם הראשונה, בין 1914 ל-1918, כחלק מהמלחמה בצבא אוסטרו-הונגריה, בנה צבא איטליה כמה מסלולי VF בהרי הדולומיטים בדרום טירול – אזור שהיה בשליטת אוסטריה עד אז. תכלית המסלולים היתה לסייע לחיילים נושאי ציוד בהגעה לפסגות ההרים ובשליטה בפסגות ובדרכים שבמעברי ההרים.

בסביבות 1930 התחילו מטפסי ההרים של המועדון האלפיני האיטלקי לתחזק את המסלולים הקיימים ולבנות מסלולים חדשים שנועדו לסייע להם לחצות את רכס ההרים ולהגיע לפסגות. מסלולים אלו מכונים מסלולים קלאסיים, רובם חודשו ע"י המועדונים האלפיניים ואפשר לטפס בהם גם כיום. עד שנות ה-80 נבנו מסלולים נוספים בסגנון זה בעיקר באיטליה, אוסטריה, גרמניה ושוויץ.

ב 1988 התחילו לבנות מסלולים דומים בצרפת והם אופיינו בדגש על קושי טיפוס ואלמנטים מעניינים כחלק מהמסלול, במקום על הצורך להעפיל לפסגת ההר. במסלולים אלו אפשר למצוא גשרים שונים, רשתות טיפוס ואומגות כחלק מהמסלול. הם מכונים מסלולים ספורטיביים.

עד היום נבנו כ-100 מסלולים בצרפת לבדה ובכל שנה מוסיפים מסלולים חדשים.

ברחבי אירופה - באיטליה, אוסטריה, גרמניה, שוויץ, ספרד, סלובניה ועוד - יש כ-1400 מסלולי VF שונים. 

בשנות ה-2000 נפתחו מסלולים במלזיה, סין, מקסיקו, עומן, קנדה ועוד.

ב-2017 בנינו את מסלול ה VF הראשון בישראל , 'דרך המלך',  ברכס רמים.

קצת היסטוריה...

Via Ferrata, או בקיצור VF – באיטלקית, משמעה 'דרך-ברזל'.

זה הוא מסלול טיפוס על מצוק ובו יתדות וסולמות. המטפסים בו מאובטחים באמצעות רתמה וסופג- אנרגיה, שבאמצעותם הם מתחברים לכבל ברזל המותקן לאורך המסלול.

ציוד ובטיחות בויה פראטה

במסלולי ויה פראטה יש להשתמש בשלושה אביזרי בטיחות: קסדה, רתמה וסופג אנרגיה.

הקסדה מיועדת למניעת פגיעה במקרה של הדרדרות אבנים מאזורים גבוהים מהמטפס.

רתמה בעלת תקן מיועדת לטיפוס וגלישה, ואליה יתחבר סופג האנרגיה.

סופג האנרגיה הוא אביזר ייחודי שפותח במיוחד לשימוש במסלולי ויה פראטה. תכליתו לספוג את האנרגיה המופעלת על המטפס במקרה נפילה. המטפס מתחבר לכבל הברזל במסלול, באמצעות סופג האנרגיה.

עוד על סופג אנרגיה ופקטור נפילה 

דירוג מסלולי ויה פראטה

מה היא ויה פראטה? 

דירוג הקושי של מסלולי VF הוא סובייקטיבי מאוד ובניגוד לדירוג של מסלולי טיפוס חופשי, דרגת הקושי הפיזי של המסלול איננה הפקטור היחיד שמביאים בחשבון.

שיטת הדירוג ב VF מסתמכת על הכותבים של ספרי המסלולים באיטליה.

כיום נהוג להשתמש בשיטת סמית ופלטשר.

סמית ופלטשר פיתחו סרגל לדירוג קושי טכני וסרגל לדירוג המקצועיות הנדרשת.

דירוג מסלולי VF  נקבע על פי שני הסרגלים, יחדיו.

דירוג הקושי הטכני מיוצג בספרות 1-5

1. מסלולי הליכה קלים עם חלק מוגבל של טיפוס ב VF. מתאים לילדים ולחסרי ניסיון.

2. מסלולים עם קטעי טיפוס אמתיים. מתאים לבעלי ניסיון בהליכה בהרים.

3. מסלולים שבהם קושי רב יותר. נדרשת יכולת להתמודד עם גבהים מבלי לקבל סחרחורת. מתאים למיטיבי לכת המיומנים בהליכה בטוחה בגובה ובשימוש באבטחה עצמית ב VF. לא מומלץ לחסרי ניסיון לחלוטין ב VF.

4. מסלולים מורכבים וקשים המשלבים טיפוס על משטחי סלע ורטיקליים (אנכיים) ודורשים יכולת טיפוס טכנית. מסלולים אלה אינם מתאימים למי שאינם בטוחים ביכולותיהם בהרים.

5. מסלולים בדרגת הקושי הטכני הגבוהה ביותר. מתאימים רק למנוסים מאוד בVF

 

דירוג המקצועיות הנדרשת מיוצג באותיות לטיניות - A-C

A. מסלולים בסביבה הררית קלה ולא מסוכנת, גישה נוחה למסלולים ואפשרויות מילוט ברורות, סלע יציב והסתברות קטנה לנפילת אבנים, בטוחים יחסית במקרה של שינוי לרעה במזג האוויר בזמן הטיפוס.

B. מסלולים הדורשים ניסיון וידע בסביבה הררית. הגישה אליהם מסובכת מעט יותר ואפשרויות המילוט מועטות. במסלולים כאלה תקלה קטנה עלולה להתפתח לסיטואציה מסובכת למדי. נדרשת מודעות לסיכון שבאבנים רופפות העלולות ליפול. שינוי במזג האוויר לרעה עלול להיות הרבה יותר מ"לא נעים".

C. מסלולים למטפסים מנוסים ובעלי ידע. אפשר שלא תהיה אפשרות מילוט, המסלול באזור מרוחק והגישה אליו מורכבת ולא מאובטחת. כל תקלה קטנה עלולה לגרור השלכות רציניות. יש להביא בחשבון אבנים רופפות העלולות ליפול. שינוי לרעה במזג האוויר עלול להוסיף בעיה רצינית לקשיים שבמסלול.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now